28 פרק ראשון את מחלקי כוסות המשקה, את הידיים המושטות לתמיכה כמין בשורה של "יהי אור" . אבל בעיני רוב הנשים שירדו לחוף, שרק לפני יומיים עוד עמדו במסדרי הזיהוי האינסופיים במחנה הריכוז צפונית לברלין, היה אותו רגע כנראה רק עוד רגע נוסף מהחיים שבתוך התופת, רגע שחוו אותו באדישות ובכניעה כמו כל רגע ורגע בשגרת הזוועות של מחנות הריכוז והכפייה . במשך השנים שתבואנה, בתהליך ארוך ולא נטול ייסורים, יצליחו כמעט כל הנשים לשקם את חייהן . חלקן ייסעו הלאה לארץ ישראל שבה יזכו לסוג של שיקום לאומי, חלקן יתאחדו עם קרובי משפחה בארצות אחרות וחלקן יישארו כתושבות קבע בשוודיה . זיכרונות ילדותן בפולין, הונגריה, רומניה, צרפת ויתר מדינות אירופה החרבה ילוו אותן וימשיכו לעצב ולהגדיר את אישיותן וזהותן . רוב רובן לא יזניחו את זהותן היהודית ועם זאת ייווצרו זהויות חדשות, זהות שוודית עבור אלה שיישארו על אדמת מציליהן, ואולי זהות מקצועית תעסוקתית . אך כעת כל זה לא היה מעניין ולא רלוונטי . ברגע הירידה מהאונייה הייתה להן זהות אחת בלבד : ניצולות או שורדות, והיא תדבק בהן עד סוף ימיהן . אנחנו, בני הדור השני והשלישי, מתפתים בקלות ל...
אל הספר