א. "שיהא שם שמים מתאהב על ידך"

150 | והארץ נתן לבני אדם מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ! ועליו הכתוב אומר 2 ( יחזקאל ל"ו, כ ) . בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ חילול השם נגרם, אם כן, כאשר אדם שלומד תורה איננו מתנהג עם בני אדם בדרך ראויה ; וקידוש השם הוא התופעה ההפוכה — כאשר שם שמים מתאהב על ידו . חז"ל מלמדים אותנו, ששם שמים מתאהב לאו דווקא על ידי מאמרים, ויכוחים והטפות, אלא בראש ובראשונה — על ידי דוגמה אישית מבחינה מוסרית ואנושית, המעוררת יחס חיובי מצד החברה . חובה מיוחדת מוטלת על לומדי התורה — להאהיב שם שמים על הבריות . הרמב"ם ( הלכות מתנות עניים פ"י ה"ז ) מונה שמונה מעלות בצדקה, זו למעלה מזו, ואחת המעלות הגבוהות ביותר היא — "הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה" ( שם ה"ח ) . דברים אלו, שנאמרו במקורם ביחס למצוות הצדקה, נכונים גם בתחום החינוך . בכל מוסד חינוכי, מעצם קיומו קיימת בעיה מובנית, שכן התלמיד יודע ממי הוא אמור לקבל השפעה ...  אל הספר
תבונות