א. הזכות שברעיון התפילה

120 | והארץ נתן לבני אדם ומשולש בכתובים, שנאמר : סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו . אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ ( תהילים ס"ח, ה - ו ) . בדברים אלו יש תשובה לשאלתנו . הקב"ה הוא כה גדול, עד שאין לפניו הבדל בין שמש וירח לבין לחם ושמלה . גדולתו של הקב"ה היא בכך שאין הוא מתעלם גם מהדברים הקטנים . אולם אף אם יש בכך תשובה פילוסופית-מחשבתית, עדיין הדברים עשויים להיות בלתי-מובנים בשכלו של האדם . הבעיה נותרת בעינה : וכי יכול האדם לפנות לקב"ה בבעיה הקטנה שלו ? התשובה נמצאת בלבו של האדם . הקב"ה השריש באדם את התחושה שיכול הוא להתפלל, ולא עוד אלא שהקב"ה — "שומע תפילת כל פה" הוא, תפילתו של כל אחד, של כל צורת בקשה, תהא אשר תהא . דוד המלך עליו השלום אמר : "אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד" ( תהילים קמ"ב, ג ) . יכולתו של האדם לשפוך את שיחו לפני הקב"ה מקלה עליו . אנו רואים כיצד בעולם שאיבד את אמונו בקב"ה, אנשים מחפשים תחליפים : פונים לפסיכולוגים, לרופאים, לעובדים סוציאליים, ובלבד שיהיה מישהו שיקשיב . כמה צריך אדם להיות מא...  אל הספר
תבונות