78 | והארץ נתן לבני אדם גם הנאת עצמו . ובאמת זה טעות מפורסם, ואדרבא, כי זה עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי התורה נבלעין בדמו, ומאחר שנהנה מדברי התורה הוא נעשה דבוק לתורה . גם לגבי שאר המצוות, אני סבור שאין לפסול את החוויה הדתית והסיפוק הרוחני המתלווה לקיומן . המשנה במסכת אבות ( פ"ד מ"ב ) אומרת : בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה . מבאר רבי עובדיה מברטנורא שם : ששכר מצוה מצוה — שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן . וכן שכר עבירה וכו' . פירוש אחר, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה , ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה . זהו אפוא ביטוי קיצוני, שאדם מקבל שכר לא רק על עשיית המצווה, אלא גם על העונג שבעשייתה . אמנם "מצוות — לאו ליהנות ניתנו" ( ראש השנה כח ע"א ) — במובן הגשמי, אך הסיפוק הרוחני שיש לאדם שעשה את המצווה, לא רק שאינו פוגם במצווה, אלא שהוא בפני עצמו מצווה, שאד...
אל הספר