68 | והארץ נתן לבני אדם קשה עונשן של מדות יתר מעונשן של עריות שזה בינו לבין המקום וזה בינו לבין חבירו, וכל הכופר במצות מדות ככופר ביציאת מצרים שהיא תחילת הצווי, וכל המקבל עליו מצות מדות הרי זה מודה ביציאת מצרים שהיא גרמה לכל הצוויין . וכן משתמע מתוך דברי הירושלמי ( פאה פ"א ה"א ) : אמר רבי אבא בר כהנא : דורו של דוד כולן צדיקים היו, ועל ידי שהיה להן דילטורין [ = מלשינים ] היו יוצאין במלחמ' והיו נופלין . . . אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להן דילטוריא היו יורדין למלחמה ונוצחין . ביאר המשך חכמה ( שמות י"ד, כד ) : שאם הציבור נשחתין בעבודה זרה ועריות, על זה נאמר הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם ( ויקרא ט"ז, טז ) . אבל בנימוסיות ומידות לשון הרע ומחלוקת, על זה כתוב רוּמָה עַל שָׁמַיִם וכו' ( תהילים נ"ז, יב ) , כביכול סלק שכינתך מהם . . . דאם הציבור נשחתים במידות, גרוע יותר מאם נשחתין במצוות . ומקור נוסף לעיקרון זה — דברי הגמרא בקידושין ( לא ע"א ) : דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, מאי דכתיב יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ ( תהילים קל"ח, ד ) ? ...
אל הספר