ג. חיובים הנובעים מן המוסר הטבעי לאחר מתן תורה

לוסר רבוי | 41 ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו : זו פשרה ולפנים משורת הדין . והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר . וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לֹא תֵלֵךְ רָכִיל ( ויקרא י"ט, טז ) , לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר ( שם, יח ) , לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ ( שם, טז ) , לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ ( שם, יד ) , מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם ( שם, לב ) , וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא ( בבא מציעא קח ע"א ) , ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות ( יומא פו ע"א ) , עד שיקרא בכל ענין תם וישר . כיצד ניתן לדעת מהו "הישר והטוב" ? ברור, שהמוסר הטבעי והרגשת האדם הם המקור להגדרת הישר והטוב . לאחר הכרעת המוסר הטבעי שדבר מסוים הוא ישר וטוב, הרי שהוא הופך להיות מצווה . המגיד משנה בסוף הלכות שכנים מוסיף ומבאר את ...  אל הספר
תבונות