24 | והארץ נתן לבני אדם כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת . ובהמשך כותב הרמב"ם ( שם ה"ה ) : הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים . . . וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה, וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם . מפשטות הדברים משמע, שהעונש הגדול ביותר שיש לרשעים, הוא שהם מפסידים את חיי העולם הבא, וזהו כל העונש "לעולם ולעולמי עולמים" שהרמב"ם התייחס אליו בפרק ג, כלומר, שלא מדובר כלל על עונש חיובי, אלא על העדר שכר . היו שתקפו את הרמב"ם על כך, כיוון שהוא לא התייחס כלל למושגים כמו גיהנום וכד', שהם עונשים מוחשיים . אך הרמב"ן הגן על שיטת הרמב"ם, בדיונו על משמעות הגיהנום . הרמב"ן תמה, כיצד ניתן לדבר על עונש גופני לגוויות מתות ( תורת האדם, שער הגמול ) : כיון שנתפרש מדברי רבותינו ז"ל שסוף העונש בגיהנם וסוף השכר בעוה"ב, צריכין אנו לפרש מדבריהם ז"ל מהו הדין הזה הנקרא גיהנם, ומהו הדבר שנדון בו, ואימתי נדון בו, אם תאמר שהעונש מגיע לגופו...
אל הספר