פרק שמיני ישראל ומדינות ערב: נושאי המחלוקת המרכזיים

262 בין שלום לשלמות הארץ הישראלים . למרות זאת תמך שפירא בישיבת הממשלה באפריל 1949 בקיום המפגש ללא כל תנאי . הוא ציין כי בהסתמך על הניסיון, ביכולתו לקבוע ׳ששום פגישה אתם [ עם הערבים ] לא הביאה לנו אכזבות׳ . בדיון התקבלה עמדת שפירא, וברוב של 6 נגד החליטה הממשלה לקבל את הזמנת ועדת הפיוס לשיחות עם נציגי מדינות ערב . בינואר 195 קיימה הממשלה ישיבה שעסקה בדיוני עצרת האו״ם בנושא הסכסוך היהודי - ערבי . דיונים אלה התמקדו בדוחות שהגישו לעצרת ועדת הפיוס והסוכנות לסעד ותעסוקה של האו״ם, שעסקה בהגשת סיוע לפליטים הערבים ובטיפול בבעיותיהם . ישיבת הממשלה נפתחה בדיווח של שר החוץ שרת על המאבק הקשה שישראל ניצבת בפניו לנוכח הצעות החלטה שהוגשו לעצרת, ובהן הקביעה שהמגעים להשגת שלום בין ישראל לשכנותיה צריכים להתבסס על החלטות האו״ם בנושא הסכסוך המזרח-תיכוני, ובכללן ההחלטות בדבר החזרת הפליטים ובִנְאום ירושלים . שרת הוסיף שגם מדינות שאינן אויבות של ישראל מרגישות טינה כלפיה בשל סירובה לציית להחלטות 3 בתגובה לדברי שרת אמר שפירא : ׳המהלומה שאנו האו״ם בנושאים אלה . עומדים לקבל בעצרת צריכה לעורר את הממשלה לחשבון הנפש ...  אל הספר