190 בין שלום לשלמות הארץ שהוביל שפירא בממשלת ישראל, ואילו הרב מימון נקט קו אקטיביסטי עקבי . החזית הדתית התפרקה לקראת הבחירות לכנסת השנייה ב- ,1951 וכל אחת מארבע המפלגות הדתיות התמודדה בבחירות אלה בנפרד . מעמדו הדומיננטי של שפירא בהנהגת הציונות הדתית ובקביעת מדיניותה התבסס והתחזק לאחר הבחירות . הגורמים העיקריים לכך היו פרישת הרב מימון מן הזירה הפוליטית והתבוסה האלקטורלית שספגה מפלגת המזרחי, שקיבלה שני מנדטים בלבד בבחירות לכנסת השנייה, לעומת שמונה מנדטים שקיבלה הפועל המזרחי . לחיזוק מעמדו של שפירא תרם גם ההסכם שהושג ב- 195 בין סיעתו לסיעת למפנה, שמנע למעשה במשך תקופה ארוכה התמודדות עצמאית של סיעות אחרות בבחירות פנימיות במפד״ל . עם הצטרפות הציונים הכלליים לממשלה ב- 195 הועבר תיק הפנים לידי ישראל רוקח, נציגה של מפלגה זו, ושפירא מונה לשר הדתות והסעד במקום הרב לוין, שפרש מן הממשלה על רקע המשבר בפרשת החוק לגיוס בנות דתיות לשירות לאומי . ביוני 1955 שב שפירא למשרד הפנים בממשלה שבראשות משה שרת, עקב המשבר עם מפלגת הציונים הכלליים ופרישתה מן הקואליציה הממשלתית . עם הצטרפות אחדות העבודה ומפ״ם לקואל...
אל הספר