פרק שלישי דת וטרור פוליטי: הפולמוס על דרכי התגובה למאורעות 1939-1936

94 בין שלום לשלמות הארץ יהודית, יריות מכוונות והשלכת רימונים על בתי קפה ועל אוטובוסים ערביים, הנחת מטעני נפץ בשווקים ערביים ומעשי אלימות אחרים . רובם המכריע של הרבנים, מנהיגי המפלגות הדתיות והעיתונים הדתיים גינו בחריפות בפומבי את פעולות הנקם, ונשמעו רק ביטויים אחדים של תמיכה פומבית במעשים אלה במחנה הדתי . ואולם בדברים שהשמיעו בישיבות סגורות כמה ממנהיגיה הפוליטיים של הציונות הדתית הובעה הבנה למניעיהם של מבצעי פעולות הנקם . את התנגדותם לפעולות הטרור הנגדי של אנשי אצ״ל נימקו דוברי הציונות הדתית בשלושה סוגי טיעונים : א ) טיעונים דתיים ומוסריים שהסתמכו על המסורת הדתית היהודית השוללת כל הריגה של חפים מפשע, ללא קשר למוצאם ולהשתייכותם האתנית של הקרבנות . ב ) טיעונים פרגמטיים המציינים את הנזק שפעולות הטרור הנגדי עלולות להסב לאינטרסים חיוניים של היישוב והעם היהודי . ג ) טיעונים מדיניים בדבר חובתם של תושבי הארץ היהודים לציית למוסדות ההנהגה של הציונות והיישוב ופגיעתם הקשה של מעשי האלימות בסמכותם של מוסדות אלה ובאחדותו של היישוב היהודי . הממד הדתי הובלט בייחוד בטיעונים מן הסוג הראשון, אך הוא בא ליד...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב