פרק שני ההיבט הטריטוריאלי של הסכסוך: הצעות פתרון בתקופת היישוב

52 בין שלום לשלמות הארץ המכריע של מנהיגי הציונות הדתית שללו את עמדותיה של ברית שלום, אך היו ביניהם הבדלי גישה בשאלת היחס לערבים והאפשרות להגיע עמם להידברות וליחסים של קרבה ושלום . עם מקבלי הודעתה של ההתאחדות, שבראשה עמד ארתור רופין, נמנה עורך הדין מרדכי עליאש, מאנשי הציבור הדתי הבולטים . בתשובתו של עליאש על ההודעה הוא מתח ביקורת על האגודה בשל עצם המטרה שהיא הציבה לעצמה – השגת פתרון של שלום בין יהודים לערבים המבוסס על הכרה הדדית בשוויון הזכויות של שני העמים . הוא טען כי לא ייתכן שוויון זכויות אמִתי בין עמים שאינם שווים בכישוריהם ובסגולותיהם . ׳האחד מלא כוחות ורצון של הקרבה עצמית, בעל תרבות גבוהה [ . . . ] והשני הוא עם דל התרבות [ . . . ] אפאטי 1 ונחלש [ . . . ] ועם תנועה אינסטינקטיבית להיכנע יותר מאשר להילחם׳ . לעומת זאת, הרב בן-ציון חי עוזיאל, שכיהן כרבה של תל אביב-יפו, עמד במכתבו לרופין על הצורך החיוני לעסוק בשאלה הערבית, ׳שהיא [ . . . ] שאלה חשובה מאד, שלא ניתן לה [ . . . ] תשומת לב וטיפול הראוי׳ . הרב עוזיאל, שנעשה מאוחר יותר לרב הראשי הספרדי, אף הביע נכונות למעורבות אישית בעניין וה...  אל הספר