סיכום: בזות ובושה

110 יבשת אבודה מושג הבזות מתאר תהליך מוקדם מאוד בהתפתחות הילד , אז הוא חש מאוים מן התלות הטוטלית שלו בגוף האם , ובמקביל לאימה זו קיימת גם היקסמות גדולה מן הארוטיות שבגוף זה . האימה , ההיקסמות והמתח הבלתי ניתן ליישוב ביניהן מייצרים צורך בהתנתקות מגוף האם ובגמילה ממנו . הילד מנסה להתנתק מאימו אך מרגיש כי ניתוק זה הוא בלתי אפשרי . ביזויה של האם הוא אילוץ המאפשר את ההיפרדות הבלתי אפשרית ממנה . הבזות היא גם אותו חלק בתפישת העצמי כסובייקט , שהילד תופש אותו כחלק מעצמו אך גם כנפרד ממנו . הסובייקט מנסה לגרש ולהרחיק את החלק הזה שבו , הנתפש על ידו כמאיים וזר . לדעת קריסטבה , הדחייה של גוף האם היא אקט מכונן ומוקדם מאוד של היבדלות בתוך המרחב האימהי , שהוא לכאורה מרחב של סימביוזה והיטמעות הדדית . זוהי , למעשה , ראשיתה של בניית הזהות הנפרדת של 56 התינוק , המחייבת את הפיכתה של האם למשהו בזוי , דחוי ומודחק . לטענת קריסטבה , הבזות איננה תהליך שמסתיים ובא על פתרונו בשלב מסוים בהתפתחות , אלא היא מייצגת חלקים בסובייקט , שמהווים איום תמידי על הסימבולי ועל הריבונות של הסובייקט . זהו תחום הנמצא בשולי קיומו של...  אל הספר