אבשלומַי 17 טקסטואלי , שטבעו אינו מוכתב מראש . זיהוי הטקסט המקדים , הנרמז , הוא רק תחילתו של המהלך , שהוא כאמור רב-שלבי . לאחר שזוהתה האלוזיה והקורא אוחז בידו את שני הטקסטים , טקסט המקור והטקסט " המצטט ", יש לתת קודם לכל פירוש מקומי לכל אחד מן הטקסטים , הקודם והחדש . בשלב הבא יש להשוות ביניהם ולהפעיל באופן חופשי , וללא צופן , אלמנטים בשני הטקסטים . יש לבדוק חומרים משותפים , חומרים שהתווספו אל הטקסט המאוחר ונגרעו מן הטקסט המקדים , ורק אז ניתן לגשת בזהירות להבניית המשמעות , שנובעת מן הדיאלוג בין שני הטקסטים . תהליך זה תובע מן הקוראים עבודה סבלנית , שאינה חותרת למישמוע מהיר ושטחי . יש פרשנים שמסתפקים רק בזיהוי של טקסט המקור ונעצרים , ויש מי שאינו נכנס כלל לתהליך ההשוואה או אינו מדייק בה והתהליך הופך למשימה טכנית ריקה , שאינה מממשת את הפוטנציאל של הטקסט החדש במלואו . על הרצף הכולל של התופעה ממוקמים טקסטים רבים ושונים , שמידת האינטנסיביות הבין-טקסטואליות מתממשת בהם באופנים שונים וברמות שונות . יש שהיצירה היא רחבת הקף , כמו למשל הרומן עשו של מאיר שלו , שבו נעסוק בפרק השביעי , יצירה שמשכתבת ע...
אל הספר