בין-טקסטואליות בתרבות העברית המודרנית

אבשלומַי 15 ) למשל יהודה עמיחי , לאה גולדברג , נתן זך ( ; בפרוזה ) למשל ש " י עגנון , א " ב יהושע , עמליה כהנא-כרמון , יעקב שבתאי ( ; בתיאטרון ) רינה ירושלמי , יוסי יזרעאלי , שמואל הספרי , דני הורוביץ ( ; במחול ) למשל להקת בת-שבע במופעים " אחד אלהינו " ו " מבול " ( ; במוזיקה ) בעיקר בחזרה אל הפיוט ( , באמנויות הפלסטיות , וגם בקולנוע ובטלוויזיה . עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר מציינים גם הם בהתפעלות את הזרימה החזקה , שמתחוללת כיום בכל הערוצים , ובכללם גם הפופולאריים ביותר : " בדפי אינטרנט של תעשיית המוזיקה הישראלית דרים שלמה אבן-גבירול ויהודה הלוי מספרד של המאה האחת העשרה , עמנואל הרומי ודניאל דיין מאיטליה של המאה השלוש עשרה , ושלמה אלקבץ וישראל נג ' ארה מצפת של המאה השש עשרה , בכפיפה אחת עם נעמי 9 שמר ומאיר אריאל , להקת הג ' ירפות ולהקת היהודים " . בהקשר החדש שבו מתממשת בין-טקסטואליות במרחב של התרבות העברית המודרנית עולה שוב שאלת היחס בין השפעה לחירות . חכמי המדרש היו מחויבים לטקסטים הקדומים , המקודשים . הביקורת שלהם נקטה הרבה פעמים דרכי עקיפין , מסלולים מרומזים , שבאמצעותם ניתן היה לנחש א...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד