ב. עמדתו הממלכתית של בן־גוריון בפרשה

פרק שביעי 310 על אחד האישים כמי 'שנתן את ההוראה' ) . ברור גם שלא היה זה הוגן לזכות את לבון בלי לתת לגיבלי הזדמנות שווה להציג את גרסתו לסיפור . 71 מובן שלשיקולי הצדק נקשרו גם שיקולים פרקטיים : בן-גוריון ידע כי כל ניסיון להידרש לשאלת האחריות לעסק הביש עלול לפתוח תיבת פנדורה שתגרור את צה"ל, את משרד הביטחון ואת המערכת הפוליטית לסערה ציבורית . לעומת לבון הנסער, שהיה מוכן, כמו מיכאל קולהאס, גיבור ספרו של היינריך פון קלייסט, לצאת למסע נקמה הרסני בשל עוול שלדעתו נגרם לו ( ופה מזדקר ההבדל בין לבון ובין קולהאס ) , הביט אז בן-גוריון בפרשה בראייה מפוכחת יותר . אמנם הוא זעם על אי-הסדרים ועל הזיופים שנתגלו בצה"ל וגם על עצם עסק הביש עצמו, אך נראה היה לו כי די בממצאים של ועדות החקירה אשר הוקמו בעבר כדי לברר את שאלת האחריות לעסק הביש ובתוצאות של החקירות בעניין הזיופים שנוהלו בידי מזכירו הצבאי ועל ידי הוועדה בראשות השופט חיים כהן . אם כן, בן-גוריון סבר כי שאלת האחריות לעסק הביש נחקרה דיה וכי חקירה חדשה לא תקדם את הצדק אלא רק תעורר סערה ציבורית, וזו עלולה להזיק לצה"ל ולאינטרסים של ישראל . ראוי לציין שעמד...  אל הספר