פרק חמישי — אהבת מולדת

200 | סירוב אחרים למולדת כזאת ולאהבתה, משום שאין ולא יכולה להיות אהבת מולדת התובעת בלעדיות על רגש זה ואינה מכירה באהבה שרוחש השכן למולדתו . "חג עצמאות שמח לנו ובקרוב לפלסטינים," כתב ביום העצמאות ה- 41 סרבן האינתיפאדה הראשונה רמי חסון, במלאת יותר ממאה ימים לשבתו בכלא . את מכתבו לחבריו סיים בדברי השיר של המשורר הפלסטיני-ישראלי סאלם 3 כמו חסוןג'ובראן, "כאהוב אֵם / אֶת יַלְדָּהּאֲשֶׁר בּוֹמוּם / אֹהָבֵךְמוֹלַדְתִּי . " ועמור, סרבנים רבים אחרים כתבו ודיברו את ייסורי-המולדת שלהם, ואת סירובם, בניסיון לפענח ולהסביר, במילים, את אקט הסירוב האישי שלהם, מפני שהרגש של אהבת המולדת ממלל את עצמו, מתנסח ומנכיח את עצמו במילים, ומילים הן כלי נשקה היחיד של סרבנות המצפון . תחילתה של סרבנות מצפון במילים, והמשכה במילים, לאורך כל הדרך . מילים בגוף ראשון יחיד, מילים נֶהֱגוֹת, נלחשות, נדחקות, נאמרות, מוכרזות, נִצעקות, בחדרי חדרים או בפני מפקד, נוכח קצין גיוס בבסיס קליטה ומיון או בפני קצין שיפוט, באוזני חברים ויריבים או מעל גבי עיתון, לאמור, אני לא מוכן, אינני יכולה עוד, אני פורש, הולך, לא מסוגל עוד לשתוק, אני מ...  אל הספר