פרק ראשון — הריקוּת המבעיתה של הרוע

30 | סירוב ניגוד שבין אידיאה מעורפלת לאידיאה ברורה, שאין הוא תולדה של יצרים שאפשר לרפאם, של פחד שניתן להתגבר עליו, של סטייה חולפת שאפשר למחול עליה, של אי-ידיעה שאפשר להבהירה ; שאין כל דרך להסב אותו 5 לאחור, לבטלו כלא היה, לצמצמו . " גם ארנדט וגם סארטר דיברו אפוא על הרוע בתור הוויה שמופעיה ההיסטוריים מפקיעים אותה ממודלים הסבריים ומשרשור סיבתי ומקשים על התודעה לפענח אותה בכליה המסורתיים . הם לא אמרו מהו הרוע וגם לא באילו צורות הוא מופיע בעולם . האם הוא אבסולוטי או יחסי, חובק- עולם או מקומי, רדיקלי או נטול-שורשים, מוּנַע כוונת-זדון או מוּסח-דעת, ביורוקרטי ושיטתי או מתפרץ וקפריזי . האם קיים דנ"א של רוע ; האם הוא "מן הטבע" כפי שאומר הרמן מלוויל . ומה מאפשר משטר של רוע גדול ומתמשך או מפעל-רוע שחברה שלמה משוקעת בו, ומה מצדיק או יכול להצדיק אותם . ושמא הגדרה אפשרית לרוע היא היותו משהו מסוים ששום 6 בספרו דבר אינו יכול להצדיקו, כפי שטוענת הפילוסופית סוזן ניימן . On Evil דן חוקר הספרות טרי איגלטון בשאלת הרוע, בעיקר באמצעות יצירות ספרות . הפרוזה המבריקה שלו, ניתוחיו הספרותיים ואוסף האפוריזמים שלו ...  אל הספר