14 | סירוב 5 והיא התנחלה בפולקלור . במאמרו הירושלמי הוותיק והבועט "פי האתון" על המקורות היהודיים למסורת האי-ציות המערבית מביא חזוני פרשנות אקטואלית תמיד למשל המקראי . מדבריו משתמע, אף כי אינו כותב זאת במפורש, כי שליטים, בעלי שררה ונושאי תפקידים רמים נוטים להקיף את עצמם באומרי הן ויועצים חנפים והופכים תדיר להיות עיוורים למציאות או מכחישיה, מתמכרים להונאה עצמית ולחזונות גדוּלה אובדניים הממיטים אסונות עליהם ועל עמיהם . בנסיבות מעין אלה לא נותר "לקטן שבמשרתים", לאחרונת האתונות או לאדם הרגיל, אלא לקום ולומר דברי אמת באוזני השררה, ולסרב . אין הם רק רשאים לסרב, אומר חזוני, חובתם 6 היא לעשות זאת . מדובר אם כן באי-ציות לכוח ולשררה, בסירוב מצפוני בהתגלמותו, המכיל בתוכו מגוון מרכיבים המאפיינים התקוממות מוסרית, סירוב ואמירת לאו לכוח מעוול, לא צודק, על שלל צורותיו . גיבורת הסיפור, אתון כמטאפורה או כמשל, הענווה ושִׁפְלת-הרוח שביצורים החיים, ניצבת בפני מצב שבו אדונה מצווה עליה לבצע משימה לא סבירה, מסוכנת שלא לצורך או לא מוסרית, שתמיט אסון על בעליה ועל אחרים . בניגוד להרגלה מתמיד האתון מסרבת לציית ולב...
אל הספר