116 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון ולתפקידן של הפונמות במילים, מתפתחת בתקופת הילדות המוקדמת . התינוק חשוף מלידתו לשפה הדבורה, המבוססת על היחידות הפונולוגיות, והוא מנתח אותן ומאחסן אותן בלקסיקון שבמוחו . ילדים מבחינים באופן טבעי וספונטני בין פונמות מדוברות שקיים דמיון צלילי ביניהן, למשל ההבדל בהגיית ד / ט או ס / שׁ . כדי להבין מילה מדוברת, על השומע לפענח את הצלילים שנשמעו ולמפותם אל הפונמות שהם מייצגים בתהליך המרה פונטי - פונמי . כך למשל הפונמה L במילה לָבָן : דובר רוסית יהגה אותה אחרת מדוֹבר אנגלית ואחרת מדובר ילידי של עברית . אולם שלושת הביצועים יומרו לפונמה אחת, שכן הבדלי הביצוע בעברית אינם יוצרים הבדלי משמעות בין המילים שנהגו . העיבוד הפונולוגי מתרחש ברשת עצבית ייעודית הפועלת אוטומטית . בהמשך מופעל מנגנון שקושר בין היחידות הפונולוגיות למשמעות של מילים ובונה בהדרגה את השימוש באוצר המילים באופן שמצריך פחות ופחות מאמץ וקשב . ניתוח מילים חדשות, ובפרט בהקשריהן המורפו - תחביריים וכשהן בתוך משפט, ממשיך לצרוך קשב רב . כבר בשלב של לימוד השפה הדבורה יש להבין ולשמר בזיכרון לטווח קצר את תוכן המ...
אל הספר