48 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון יש הבדלים ניכרים בין ילדים בקצב וברמת ההתפתחות וההבשלה של המנגנונים העצביים, של פעולות השרירים ושל התיאום ביניהם ( יזדי - עוגב, 1995 ) . לא כל הילדים המתחילים כיתה א' ניחנו ביכולות גרפומוטוריות המאפשרות כתיבה במרחב מוגדר ומצומצם . כדי שילדים יצליחו ליצור תנועות קטנות, מוגדרות ומדויקות כבר בהיותם בגן, חשוב מאוד להתמקד בשיפור המיומנויות המוטוריות והגרפומוטוריות ולהרבות בתרגול מכוון שלהן . אפשר לעשות זאת בדרכים מגוונות : משחקי אצבעות, משחקי תנועה, זיהוי מקצבים המופקים באמצעות תנועות גוף ונקישה באצבע, ציור בצבעי אצבעות והטבעת טביעות אצבעות, נגינה באורגנית, הקלדה, העברת האצבעות לאורך עיפרון, מציאת מרכז הכובד של העיפרון והכנת "נדנדה" ממנו, משחק בקיסמים ( "דוקים" ) וכן הלאה ( 1993 Heuss, ) . תוכנית ההעשרה הפסיכוגרפית של הפסיכולוג החינוכי יונתן שתיל ( 1993 ) מתמקדת בפיתוח המיומנויות הגרפיות לקראת המעבר מהציור אל הכתיבה – תחילה באותיות דפוס . שלבי ההתפתחות הפסיכוגרפיים שהגדיר שתיל נקבעים לפי היכולת ליצור תוצרים גרפיים מוגדרים, כלומר בהתאם להתפתחות של יכולת הצי...
אל הספר