תכונות תחביריות רבות בעברית של תמד " י אופייניות גם לניבי העברית האחרים ( למשל השימוש בתווית המושא ל [ 5 . 24 § ] וחוקי הופעת הכינוי המוסב בפסוקיות הזיקה [ , [ 5 . 44 § וראו גם ; 5 . 29 , 5 . 26 , 5 . 7 §§ הוסיפו לזה שתי תופעות שכבר דשו בהן . 429 על אשרי ועל די ועל התופעה כולה ראו ר ' כוזר , ' " אשרי המאמין ' ותבניות דומות בעברית על רבדיה " , בלשנות עברית 46 ( תש " ס ) , עמ ' . 67 – 55 על ( אי ) אפש ראו אזר , עמ ' ; 95 שרביט , פרקי מחקר , עמ ' . 259 . 430 על כך מעידים גם תרגומי המקרא : כנגד משפט החג " ם בטקסט העברי הם מרבים להעמיד מבנה אחר , למשל כנגד " ויחר ליעקב וירב בלבן " ( בראשית לא , לו ) הועמד " ותקיף רוגזא ליעקב" ( אונקלוס ); כנגד " ועלי לתת לך " ( שמואל ב יח , יא ) – " ואנא יהב הוית לך " ( פשיטתא ); כנגד " קומי עב ֹרי גם שם לא ינוח לך " ( ישעיה כג , יב ) – " אף תמן לא יהי לכון ניח " ( יונתן ) . ולא עסקתי בהן כאן : שלילת הבינוני בלא [ ולא באין ] והמבנה " כול שנה ושנה " ) או שהן משתלבות בתהליך כלל עברי מוכר ( למשל השינויים בשימוש הבינוני [ 5 . 13 § ] ותפוצת השעבוד הבלתי מקושר ...
אל הספר