כלל הוא בעברית להציב את לפני מושא ישיר מיודע ותחליפיו , אך ידועים בזה חריגות וסטיות ואף הבדלים בין חטיבות העברית . בתמד " י ( א ) ת מופיעה בעקיבות גדולה , ואפילו בשרשרת מושאים כוללים ( 5 . 21 § ) ובחציצה של פסוקית זיקה בין המושא לפועלו ( המושא קודם לפועל ) : " ותשפינת שפקרו ֿן על [ י ] כן לא עללתן לכול דבר " ( ידין , 49 ש ' . ( 5 נמצאו רק שני חריגים : ● ה ׄ כ ׄ ול חכרתי המך ( מור , 24 ב , ש ' ; 13 וכנראה גם ג , ש ' : 11 הכ ] ול ׅ ח ׄ כ ׄ ר ׄ ת ׅ י ה ׅ מ ׄ ך ׅ ) – השוו " ו ׄ יצ ׄ י ֿ את הכל " ( יר , 11 ש ' ; 3 הקריאה אינה בטוחה ) . הכ ( ו ) ל בלא את גם ברובדי העברית האחרים : " ושמת הכל על כפי אהרן " ( שמות כט , כד ); " ויקטר הכול על המזבח " ( מגילת המקדש כג , ש ' (; 17 – 16 " בית שמי אומ ' הכל יפדה ויאכל בפנים . 211 השוו את דבריו של אזר ( עמ ' 253 ואילך ) על השמטת ו במשנה . היא מצויה פה ופה גם בעברית הכתובה של ימינו . תופעה דיסקורסיבית זו עשויה כמובן להפוך לאמצעי סגנוני . . 212 ז ' ואון – מוראוקה , ; 125 f – ia § בנדויד , לשון , עמ ' ; 635 – 634 קוטשר , מגי " ש , עמ ' 316 , 33 והתוספות...
אל הספר