כפי שהעיר מישור ( מערכת הזמנים , עמ ' , ( 156 שימושו של הציווי יציב מעט פחות משאפשר לחשוב : " מסתבר שגבולו של הציווי נסוג נסיגת מה מפני הנוכח של יפעל " . הנסיגה הזאת משתקפת בריבוי צורות יפעל בהוראת ציווי ( ; 5 . 10 . 1 § לפעמים לצד צורת ציווי , בעיקר במקבילות שבאיגרות הארמיות ) , ונראה שיסודה בהתגברות הגלויה של הרכיב המודלי ביפעל ( 5 . 10 § בראשו ) . למעשה צורת הציווי מוגבלת בתמד " י כמעט רק ללשון ברכות : " וה ֿתח ֿזק וח ֿזק תמקום " ( = וח ַז ֵּ ק ; מור , 44 ש ' (; 7 " אהו ֿה שלום וכל בית ישראל " ( = היה ; מור , 42 ש ' (; 7 " הוא שלום " ( מור , 44 ש ' (; 8 " ו ׄ ׄׄ שלם " ( מור , 46 ש ' (; 11 " הו ֿ ה שלום " ( מור , 48 ש ' (; 6 " ה ׅ ׅא ש [ ל ] ם ׅ " ( ידין , 49 ש ' (; 14 וגם באיגרות הארמיות : " ה ׄ ו ׄ ה / י שלם " ( ידין , 53 ש ' (; 5 " ה ׄ ו ׄ ו ׄ שלם ׄ " ( ידין , 56 ש ' (; 10 " הוא שלם " ( ידין , 57 ש ' (; 5 " ה ׄ ׄ ה של ׄ ם ׄ " ( ידין , 58 ש ' (; 3 " הו [ א / ו ש ] ל ׄ ם ׄ " ( ידין , 63 ש ' – ( 8 וכבר נאמר ( 2 . 2 . 1 § ) שהכתיב " שלם" שבאיגרות העבריות מעיד כנראה על הצורה הארמית ש ׁ...
אל הספר