דבר ידוע הוא שצורות הרצף ( הצורות ה " מהופכות " ) , שהן מסימניה המובהקים של העברית המקראית הקלאסית , משתנות בהיערכותן ובתפוצתן בספרות העברית של הבית השני , ובספרות המאוחרת יותר אין הן אלא שריד ספרותי שבזכות זיקתו המובהקת למקרא יוחסה לו יוקרה סגנונית . נסיגתה של מערכת זו ניכרת בעיקר בחילופי זמנים דקדוקיים לעומת לשונות מקראיים ובצורות המעידות על תפיסת וי " ו הרצף כוי " ו החיבור . תופעות אלה בולטות בטקסטים המתייחסים לספרי המקרא הקלאסיים באופן ישיר , כמו מגילת ישעיהו השלמה , הנוסח השומרוני של התורה והקטעים המקבילים בספר דברי הימים , וכן בציטוטים ובפרפרזות , אבל גם בחיבורים שסגנונם חופשי ניתן לעמוד בקלות על שימושן המוגבל של צורות הרצף . בסגנון הספרותי של ימי הבית השני עדיין היה להן קיום חלקי ( טבעי או מלאכותי ) , כעדות ספרי המקרא המאוחרים , ספר בן סירא וכתבי קומראן , ואילו ספרות חז " ל , נציגתה הגדולה של העברית הכתובה שאחרי חורבן הבית השני , עומדת על מערכת אחרת . אפשר ששינוי ברור זה בא בהשפעת הארמית , ואפשר שרקעו ספרותי ולא לשוני , . 60 מסקנה זו תומכת בטיעונו של גצלה ( מגע ) בדבר מקומה המרכ...
אל הספר