5 . 7 . 1 כינויי השם ( כינוי חבור כנגד " של " + כינוי ) דרכה של העברית הקדומה להצמיד את הכינוי החבור ישירות אל השם ( דרך הסינתזה ) , דוגמת ב ְּ נו ֹ , ולא להעמיד רכיב דקדוקי נפרד שהכינוי יחבור אליו ( דרך האנליזה ) , דוגמת " הבן אשר לו " , " הבן שלו " . כמובן אין הדברים נוגעים למבנים פרדיקטיביים ולמבנים מועצמים , שבהם אין עומדת כנגד אשר ל או של בררת הכינוי החבור ( ואין צריך לומר שגם צירוף של + שם עצם אינו שייך לכאן ) . הדרך האנליטית מצויה הרבה בעברית , בדרך כלל בהתניות ידועות ( ראו להלן ) , אבל הדרך הרגילה , הנפוצה הרבה יותר , היא הדרך הסינתטית . על המצב בארמית ראו להלן . . 35 כגון " מצא בחנות הרי אילו שלו " ( בבא מציעא ב , ד ); " שהפרה [ ... ] שהי שלו מזבנות " ( מור , 42 ש ' . ( 4 ראו שטיינר , של ; אזר , עמ ' 71 ( וכן . ( 2 . 10 . 3 § . 36 כגון " ויעבר את אשר לו " ( בראשית לב , כד ); "] צריך לו אחת אלה שלו [ " ( מור , 46 ש ' ; 6 ראו הערה 235 בעמ ' . ( 76 ראו גזניוס – קאוטש , . 138 e § . 37 ראו את דבריו הברורים של כהן , ההיצב התחבירי , עמ ' , 33 – 32 באשר ללשון התנאים ( בהמשך דבריו הוא...
אל הספר