קו נוסף שיש בו הבדלים בין טיפוסי העברית הקדומה הוא קיומו או היעדרו של כינוי הגוף השלישי לפני בינוני בתוך פסוקית : " שהוא עושה " כנגד " שעושה " ( או " אשר עושה " או " העושה " ) . סיכום ההיערכות ( כהן , ההיצב התחבירי , עמ ' 31 – 14 א ) : המבנה ללא הכינוי מצוי כבר במקרא , בעיקר בספרים המאוחרים ; במשנה הוא נדיר מאוד , ואילו בתוספתא ובבבלי ( ובעקבות הבבלי גם מעט בענף הבבלי של המשנה ) הוא רוב לצד המבנה המלא המקיים את הכינוי . מכאן יצא בר אשר ( מחקרים , א , עמ ' 106 , 100 , 18 – 17 ) להוסיף אותו לקווים המבחינים את הענף הארץ ישראלי של לשון המשנה מן הענף הבבלי . לדעתו מדובר בתופעה עברית מקורית , בניגוד לדעת בנדויד ( לשון , עמ ' ; 659 – 656 , 196 – 195 ודומה לו שרביט , לשונה וסגנונה , עמ ' , ( 159 – 158 התולה את השמטת כינוי הגוף , ולא רק במשפט משועבד , בארמית ( המזרחית ) . בתמד " י בדרך כלל אין כינוי , כפי שציין כבר קוטשר ( האיגרות העבריות , עמ ' , ( 23 , 16 ובזה הוכחה שמקורה של התופעה בארץ ישראל ( אבל ראו להלן ) : א . במחנה שיושב בהר ( ו ) דיס ( מור , 24 ב , ש ' 4 [ ב ] מ ׅ ח ׅ נ ׅ ה ׅ ש ׄ י ׄ ...
אל הספר