דבר ידוע הוא בחקר הלשונות השמיות שמכל חטיבות המערכת הלשונית המורפולוגיה היא החסינה ביותר והנאמנה ביותר ללמד על דמותה של הלשון ועל ייחודה , ובעיקר מערכת הפועל . ואמנם בחינה מדוקדקת של הפועל בתמד " י חושפת שני קווי התנהגות חשובים ועמוקים : א . השתלבות בתהליכי השינוי המערכתיים שפקדו את הפועל העברי בימי הבית השני ואחריו – כפי שתואר לעיל , מערכת הפועל הלכה והתרחקה מן המערכת המקראית הקלאסית , וחלו בה שינויים וחילופים שהביאו להיערכות הדרגתית מחדש . כוונתי לזניחת דרכי הפועל הקלאסיות : הצורות המקוצרות , המוארכות וחתומות הנו " ן ( , ( 4 . 4 . 2 – 4 . 4 . 1 § לביטול צורות המקור הפועלי פרט למקור הנטוי צמוד הלמ " ד ( , ( 4 . 4 . 3 § להחלפת הבניינים הסבילים הפנימיים בחיצוניים ( , ( 4 . 5 . 1 § להיווצרות הבחנות אספקטואליות חדשות בתחום הבינוני ( , ( 4 . 5 . 3 § לעלייתה של תצורת פועלי ע " י על דרך השלמים בבניין התפעל ( 4 . 7 . 5 . 2 § ) ולנטיית הפועל בגזרות בכללה ( . ( 4 . 8 § בכל אלה ניכר שתמד " י מצטרפות אל חטיבות העברית האחרות או משקפות שלב מעבר . למשל מערכת הזמנים ומערכת הבניינים בתמד " י למרות דמו...
אל הספר