היחלשות העיצורים הגרוניים היא תופעה פונולוגית מרכזית במרחב העברי ארמי של האלף הראשון לספירה , וכבר בתקופה ההלניסטית , הן במערב הן במזרח . ההיחלשות משתקפת בתעודות באופנים שונים ( כגון חילופים והשמטות ) , אף שבמקרים רבים שמרנות הכתיב מכסה בוודאי על המציאות הפונולוגית , והיא עולה גם מעדויות מפורשות , בין ישירות בין עקיפות ( כגון ברכות לב ע " א ; איכה רבה ב , ב ) . תופעה זו , שניצניה ברבדים המוקדמים יותר של הלשונות , נודעה בחוסר אחידותה : לא כל העיצורים הגרוניים נחלשו באותה מידה ובאותה תקופה , ולא בכל מקום חלו בהם אותם תהליכים . מכל מקום ברור שיציבותם של העיצורים האלה הלכה ונפגמה , אף שברוב המסורות נראה שלא התערערו באופן יסודי , בניגוד לטענתו הישנה של קאלה . סימנים ראשונים לתופעה מצויים , כידוע , כבר בעברית המקראית – העיצורים הגרוניים , ובעיקר שני הסדקיים , לא נהגו כהלכה בסביבות פונולוגיות מסוימות , כגון אחרי תנועה חטופה ( גזניוס – קאוטש , ; 23 – 22 §§ ברגשטרסר , א , , ( 16 – 15 §§ ואפשר שמעולם לא התקיימה בהם הגייה מלאה וסדורה . את ההיפגמות ההדרגתית המקיפה שחלה מאוחר יותר , החל בימי הבית ה...
אל הספר