א . משמעות המחאה והביקורת לפי תפיסה רווחת , נאמנות לאל ולתורתו מתפרשת כחובה לציות מוחלט , ובכלל זה איסור על עימות עם האל או ביקורת עליו , שכן עימות או ביקורת של המאמין על האל מבטאת אי הכרה בסמכותו המוחלטת , ומי שאינו מכיר בסמכות זו אינו מאמין . ביטוי מאלף לעמדה זו מצוי בפרשנות לדברי התלמוד : המשנה במסכת ברכות ( ה , ג ) קובעת שלמתפלל אסור להוסיף בתפילתו את המשפט ״על קן צפור יגיעו רחמיך״ , ואם הוסיף זאת ״משתקין אותו״ . התלמוד ( ברכות לג , ב ) מתחבט בשאלה מה פגום בעמדה זו , והרי המוסיף משפט זה בתפילתו משבח את רחמי האל המגיעים עד קן צפור . וזו אחת מתשובות התלמוד : ״מפני שעושה מידותיו של הקב״ה רחמים ואינן אלא גזרות״ . דברי התלמוד קצרים ופתוחים לפרשנויות רבות . לפי פירושו של רש״י לקביעה הזאת , תכלית המצוות היא לטפח את הנטייה לעבדות : עושה מידותיו מצוותיו , והוא לא לרחמים עשה אלא להטיל על ישראל חוקי גזרותיו , להודיע שהם עבדיו ושומרי מצוותיו וגזרות חוקותיו אף בדברים שיש לשטן ולעכו״ם להשיב עליהם ולומר מה צורך במצווה זו . עבדותו של המאמין מתגלמת בכך שאינו נרתע מהביקורת שאחרים עלולים להטיח כלפיו ...
אל הספר