בסמוך לקבר דוד המלך , קשור לו בחבלי משיח , עומד מרתף השואה , בו מרוכז האפר שהובא לישראל ממחנות ההשמדה וכבשני האש . מרתף השואה הנהו בבחינת " הקבר האלמוני" לששת המיליונים ולידו נערכת ההנצחה המסורתית לזכרם של הקדושים לפי הנוהג והמסורת : בהדלקת נרות , לימוד משניות לעילוי נשמתם , אמירת קדיש וסידור פעולות שיש בהן " לדובב שפתי ישנים " ולהמשיך חי וּ ת לאנשים ולקהילות שאינם במציאות בהווה [ אך ] ישנם בנצח במציאות עליונה . מרתף השואה ממלא חובה לאומית , המוטלת עלינו , הדור הראשון לגאולה , כלפי אותם הדורות שנשאו בדרכי הכבשנים והמוקד את חזון העם וגאולתו והביאונו עד הלום : ממסירות נפש של " קדושת השם " למעשה הגבורה – ל " תהילת השם " . בתחיית עמנו וחידוש מדינת ישראל רואים אנו את עצמנו כממשיכי ההיסטוריה היהודית . חובה עלינו להתאחד עם אותם דורות ותקופות שנספו בזעם השנאה , ועל קברם התבססה תחיית העם והמדינה . זכר הגולה וחיסולה קשור במחשבתנו עם זכר המלכות בהגשמת התחייה . עלינו לקשור שתי תופעות אלה . את מצוות יציאת אירופה צריכים אנו לכרוך עם המרורים של השואה האחרונה ועם אלו שלפניה – מראשית החורבן עד היום . 6...
אל הספר