הרבי מפיאסצנה שחי בגטו וארשה ושדבריו נרשמו בספרו " אש קודש " , תפס את השואה כהשלמה של העקדה . העקדה הייתה בעיניו סמל למעשה אבות סימן לבנים . לכן גם העקדה לא ניסיון ליצחק לבד הייתה , רק [ אלא ] התחלה לעבודה של מסירות נפש לה ' ולישראל , " וכיון שניסיונו של אברהם ויצחק היה רצון ומחשבה שלא נשלמו בפועל לגמרי , כי אמר לו המלאך ‘ אל תשלח ידך אל הנער ' ) בראשית כב , יב ( , לכן כל מעשה ישראל הנהרגים על ידי עכו " ם שהוא להיפך , מעשה בלא מחשבה , תשלום עקידת יצחק הוא , ששם הייתה ההתחלה מחשבה ורצון , וכאן הסיום והפעולה , היינו שהעקדה וכל הנהרגים מבני ישראל אחר כך , מעשה אחד הוא " . מתוך השקפתו של הרבי יוצא שהעקדה היא השלמה של ההיסטוריה היהודית מן ההליכה לעקדת יצחק ועד השלמתה , הדבר הוא בסוד תיקון העולם וההיסטוריה היהודית . הרבי מפיאסצנה מבין את התהליך והייעוד ומקבל את העקדה מתוך רוממות הנפש , ומעודד את כולם שלא להתייאש ושלא להרגיש את עצמם מושפלים ומדוכאים . אולם יחד עם זאת מדגיש הוא במה שונה היא השואה מן העקדה , שהרי כשהובילו את יצחק לעקדה רעשו שמים וארץ ומלאכי עליון עוררו רחמים , ואיפה הם עכשיו ? ...
אל הספר