מהחומר שנרשם אצלי משרידי השואה התברר לי שלרבני ישראל , האדמו " רים והצדיקים , ראשי הישיבות ואנשי המחשבה הייתה השפעה גדולה בתקופת השואה . לא היה לרבנים שום כוח ושום מעמד והם לא יכלו לעזור כלל [ בתחום החומרי ] , להפך , ההתדבקות בהם הייתה אפילו מסוכנת במקומות מסוימים . ובכל זאת התרכזו סביבם אנשים ושאבו מהם כוחות טמירים של חיזוק ועידוד , כאילו היה זה טבעי לחלשים ולנדכאים להתרכז מסביב לנדכא ביותר ולשים עליו את כתר הקוצים . למרות שהרבנים היו הנדכאים ביותר , הם לא היו החלשים ביותר ; להפך – הם היו החזקים ביותר , חלשים בגוף וחזקים ברוח . האברים לא החזיקו מעמד , [ ולכן ] הם נספו ראשונים אבל הלב והראש החזיקו מעמד . הם חיו בתוך המחנות כגיבורי רוח וחיזקו ועודדו את אחיהם שבמחנות . הרב אלימלך פרנקל מיאווארוב , מקובל וצדיק , נין ונכד לדוד המלך , יצא בשבת השביעי לנובמבר 1942 לקרונות החיסול לבוש מלכות בקיטל וטלית ותכריכים . הוא בירך גם את הקפוס והקברנים . אביב תשט " ז , י ' צוקרמן ומ ' בסוק ( עורכים ) , תל אביב תשט " ז , עמ ' . 519 הסיפור עשה לו כנפיים זמן קצר לאחר התרחשותו . רינגלבלום מספר בקצרה ביומנו...
אל הספר