ברומן הגנוז אבדות , שכתבה לאה גולדברג במחצית השנייה של שנות השלושים של המאה העשרים , פוגש הגיבור אלחנן קרון , היהודי הארץ ישראלי שגלה למקום תורה בברלין , את אנטוניה דיטרלה הצעירה , סטודנטית גרמנייה לא יהודייה אדומת שיער . פגישתם המקרית ברכבת מוליכה לידידות ואף להתאהבות בין השניים , השונים כל כך זה מזה . Mayer , 1922 48 49 ראו וייס , 2014 עמ ' , 112 הערה . 32 50 על פרטי פגישתם ראו לעיל בנספח זה , בתת הפרק ״אל מחוז ה ' סתם ' – גרינאו״ . אולם בעת פגישתם הראשונה , כאשר אנטוניה מנסה לשוות נופך מיוחד ומעט דרמטי לאירוע הבנלי בשבתם על ספסל בפארק טירגרטן ליד עץ מגנוליה , היא אומרת לקרון בהתגרות , בין היתר : ״הננו בתוך האגדה . נפגשנו במקרה ולעולם לא נוסיף עוד לראות זה את זו . הלא אין זה מן ההכרח ששני אנשים ייפגשו פעמיים״ . ואלחנן קרון , הרואה לפתע את הזדהרות שערותיה של אנטוניה באור פנסי מכונית מקרית ״כאילו נגלה לו סוד לרגע , [ ... ] אמר בשלוות ביטחון עצוב : ׳כן , אין זה מן ההכרח , אם אין רוצים בכך׳״ . אך המקרה רצה אחרת . למחרת , לאחר ביקור אצל ידידיו , ד״ר שמשון ובלה ברסון , ובעקבות הזמנתו של בר...
אל הספר