לאן נעלם סבסטיאנוס הקדוש

ברומן מכתבים מנסיעה מדומה כותבת הגיבורה רות , בת דמותה של המחברת , במכתב מברלין לאהובה עמנואל כך : כפעם בפעם עומדת מול חלוני החשמלית . ידעתי : איש לא יצא כאן , לא יכוון את צעדיו אל חדרי . כל ידידי הלכו מפה זה כבר . ובכל זאת יש לי מחר ראיון עם שני אהובים מימים עברו ( לו היית מוכשר לקנא לי קצת !) , עם שניים שאינם משתנים לעולם , שבתוך ברלין מתנכרת זו , בין צלבי קרס וכותנות חומות , שמרו על עצמיותם היקרה והעמוקה – האחד עם החיוך המלבב , השני עם היגון המחריד את תהומות ההוויה : ״האדון הצעיר״ של בוטיצ׳אלי ו״סבסטיאן הקדוש״ של ריברה . בקטע זה מצטלבים נושאים אחדים המחלחלים ברומן זה : תחושת הנכר בעיר המוכרת , ששינתה פניה עם השתלטות סממני הפשיזם עליה ; הווייתן בת הקיימא של יצירות האמנות שאינן משתנות ; ותחושת חסך ארוטי השואפת להתמלא . וכך , על רקע הידיעה המוצקה שאיש לא יכוון את צעדיו לחדרה , מספרת הדוברת לנמען מכתביה כי יש לה מחר ״ראיון עם שני אהובים מימים עברו״ . אלה מתבררים – על דרך הסובלימציה – כדמויות בציוריהם של בוטיצ׳לי וריברה . את אחת הדמויות הללו , דמותו של סבסטיאן הקדוש בציורו של חוסה דה ריב...  אל הספר