״בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית שֶׁל מָוֶת״ – המוות בשירי הספר שארית החיים

לא כמתואר לעיל הוא המצב בשירים הפרגמנטריים שנאספו בספר שארית החיים , אשר ראה אור לאחר מותה של גולדברג ( בעריכת טוביה ריבנר ) . שירי מגירה אלה הם מעין רישומי הרהורים וסיכומים , שכל כולם סובבים סביב המוות הקרוב . את החיים לצד המוות או בצלו מיטיב לנסח השיר ״בכל דבר יש לפחות שמינית של מות״ ( ללא כותרת ) , שבאמירותיו המתוחכמות מתחכמות מבליט אמיתות הנוגעות למקומו של המוות בחיי האדם , כגון : ״באיזה חן טמיר ושאנן / נשא אותו אל כל אשר נלך״ , וכן : ״נשכח בירכתי הויתנו / תמיד אתנו . ואינו מכביד״ . קביעות אלה מלמדות – על דרך ההיפוך – דווקא על תודעת המוות הערה של הדוברת , על אי היותו ״נשכח בירכתי״ הווייתה ועל נוכחותו המתמדת בחייה . וזאת – אף כי היא נוקטת בשיר לשון רבים , לא כדוברת לירית המתוודה על חוויה אישית , אלא כמציגה אמת אנושית אוניברסלית . נושאיהם , קיצורם התמציתי , וניסוחיהם המכתמיים של שירי הספר שארית החיים והתובנות המקופלות בהם מסמנים רבים מהם כמשתייכים לסוגת ״שירים על סף המוות״ , ולמרבה ההפתעה ניתן למצוא קרבה בינם ובין שירים יפניים המשתייכים לסוגה הזאת . אגע בקצרה בדוגמאות אחדות : כבר השת...  אל הספר