מסעות חניכה ברכבות ברומנים של לאה גולדברג

מים בחייו , ותגרור שרשרת של היכרויות ואירועים העתידים להשפיע על חייו ולהובילו אל נקודת הכרעה . אולם אחרי סצנת הרכבת בפרק א של הרומן שמה גולדברג דגש רב על תפקידה הסמלי החשוב של הרכבת גם בהמשך הרומן . יעיד על כך חלומו של אלחנן קרון הממוקם – באופן סימטרי ביחס לאזכור הראשון של הרכבת ברומן – בפרק הראשון של חלקו השני . כותרת הפרק , ״בקרון המנותק״ , מכילה את תמצית הרעיון . בחלומו מוצא עצמו קרון כשהוא לבדו ברכבת , מנסה להשיג את עדה ( מעריצתו האלמונית שמתה ושלא פגש מעולם ) , הנמצאת ברכבת אחרת . ובעודו נוסע במהירות הוא מציץ בעד החלון : ״הקרון שלו עמד באמצע השדה הקירח״ . מבעד לחלון הוא רואה פסים רבים ועליהם נוסעות רכבות שחלונותיהן מוארים . באחת מהן הוא רואה את אנטוניה , הנערה שפגש , כזכור , ברכבת הלילית הפרוורית , ובאחרת – את לילי , אהובתו שנטשה אותו , הצוחקת ואומרת : ״הביטו וראו ! למה איננו זז ? הרי אתה יושב בקרון מנותק״ . צירוף המילים ״קרון מנותק״ רודף אותו גם בהקיצו למחרת בחדרה של היצאנית , שם נרדם בשכרותו , ושב ורודפו במהלך הרהוריו , שבהם הוא מברר לעצמו כי הוא אכן אוהב את אנטוניה , אבל אחרת ....  אל הספר