״בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקחַֹ״ – הגוף הגברי והארוטיקה הנשית

האזכור החוזר של הלילה בשיר ד לעיל , הן כתיאור זמן הן כשם עצם , מאיר את חשיבותו ואת מקומו באותם שירים של גולדברג הנוגעים בארוטיקה . נתבונן בשיר מאוחר יותר בן שני חלקים , ״שבחי הלילה״ ( , ( 1946 המתמקד בלילה כנושא מרכזי . להלן שני הקוורטטים הפותחים את הסונטה ( שיר א ) : עתיק מאד הלילה בדמנו , דחוס , אפל כיין המשמר , כיין כן ימתק וגם ימר . ירן , ירן בעמק חלומנו . הוא בנו מעולם , צפון נסתר , הוא מהלך יומם בעקבותינו , אורב עד שתחפץ אהבתנו כי יתפרץ בגוף המאשר . לאורך הסונטה כולה מתואר הלילה כישות חיה ופעילה , המקיימת יחסי גומלין אינטנסיביים עם ה״אנחנו״ , מושג שניתן להתפרש או כמכוון לכלל בני האדם , או לבני זוג . עתיקותו ( ״הוא בנו מעולם״ ) וזרימתו ״בדמנו״ , התרוננותו ״בעמק חלומנו״ והיותו חלק בלתי נפרד מן העולם הנסתר מן העין , וכן התפרצותו מן המארב בעת האהבה ״בגוף המאשר״ , מלמדים על מאפייניו האינסטינקטואליים החייתיים של הלילה , אלה שאינם נשלטים על ידי התבונה . הלילה מייצג כאן אפוא את הגוף ואת יצריו הראשוניים והעתיקים , הטבועים בו מקדמת דנא , בטרם תורבת . דווקא צדדיו אלה של הלילה הם המונחים כנר...  אל הספר