״הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי״ – הציטוט הישיר מתוך שיר השירים ביצירת גולדברג

אפתח בדרגת הקרבה הגדולה ביותר – הציטוט הישיר . נבחן מקרוב שתי דוגמאות . בשיר ״טיול בשדה״ מ 1946 משורבב אל תוך הבית השני ( האחרון ) משפט הלקוח כלשונו משיר השירים א : 15 גופי הבשיל בשמש וסופה , לאות חדוה נפעמת , מברכת . מגע האדמה החשופה – הנך יפה , רעיתי , הנך יפה ! מה טוב ללכת . המשפט ״הנך יפה , רעיתי , הנך יפה ! ״ , המשתרע על פני טור שלם בשיר , הוא בעל בולטות מועצמת הן בשל היותו הציטוט היחיד בשיר , הן בשל היותו בגדר שורה מוספת מפתיעה ( ולכאורה – לא שייכת ) לבית בן ארבע שורות , הן משום שבסופו מופיע סימן הקריאה היחיד בשיר . בקונטקסט של השיר דומה כי לא ברור אל מי מופנית הקריאה : האם אל הדוברת , שגופה ״הבשיל בשמש וסופה״ ותחושותיה הן על גבול הארוטיות ( ״לאות חדוה נפעמת״ ) , ואם כן , על ידי מי ? או , האם הקריאה מופנית על ידי הדוברת אל האדמה , המוזכרת בשורה הקודמת : ״מגע האדמה החשופה / – הנך יפה , רעיתי , הנך יפה ! ״ , ואז מקבל המשפט אופי מטפורי , והקריאה הנשמעת מועתקת מהמישור האנושי לעולם הדוממים . דומה שהבית השני שצוטט לעיל , בתגבור הבית הראשון בשיר , רומזים אל האפשרות הראשונה . גופה של הד...  אל הספר