בפתיחת הפרק הקודם הוזכר ריאיון שנערך עם לאה גולדברג בינואר 1969 ובו צוטטה כמי שאמרה , בין היתר , ״תמיד אחזיק טובה ליעקב פיכמן , שכתב ביקורת על ספרי הראשון . הוא כינה אותי בדברו עלי ' משורר חדש '" . אמנם כותרת רשימתו של פיכמן היא ״משוררת חדשה״ , אבל לא הדיוק העובדתי של גולדברג בציון כותרת רשימתו של פיכמן או גופה הוא החשוב לענייננו , כי אם תהליך הברירה של תודעתה , ומה שנטבע בה . לאור המשפט שצוטט מפיה באותו הקשר : ״האשה היא סופר או לא סופר״ , ניתן להתרשם כי לאה גולדברג כופרת בחלוקה מגדרית בתחום היצירה . לגבי דידה קיים בתחום זה רק ״מגדר״ אחד , שאינו תלוי מין , המתכנס תחת הכותרת ״סופר״ או ״משורר״ , תוך הישענות על ברירת המחדל הלשונית , כלומר , על שימוש דקדוקי בצורת הזכר . דברים ברוח דומה כותבת סווטלנה בוים על האופן שבו נתפסת המשוררת בתרבות , בשונה מן המשורר : המילה ״משוררת״ [ Poetess ] נגזרת מ״משורר״ : משורר בתוספת סיומת נשית , סרח עודף , [ ... ] סימן של נחיתות תרבותית . בתרבותנו הטקסטים הנכתבים
אל הספר