האומנם ׳עזרת נשים׳? – הצגת הסוגיה

באחד הראיונות , שנערך עמה כשנה לפני פטירתה , הביעה לאה גולדברג את עמדתה בנוגע לעובדת היותה אישה יוצרת בדברים הבאים : ״יש משהו שאינני אוהבת בכל עזרת הנשים הזו . האשה היא סופר או לא סופר . תמיד אחזיק טובה ליעקב פיכמן , שכתב ביקורת על ספרי הראשון . הוא כינה אותי בדברו עלי ' משורר חדש '" . כעבור שנה בלבד כתב עליה אברהם שלונסקי בדברי המספד שלו : ״לאה היתה איש חכם , משורר חכם , מורה חכם״ , ובזאת סגר לכאורה כעין מעגל , שבנקודת המוצא ובנקודת הסיום שלו משוררים בעלי עמדה , שהם גם בעלי קול בביקורת , אינם מהססים להכתיר אותה בתואר ״משורר״ ולא ״משוררת״ , ובהתאם לכך גם שופטים אותה ואת יצירתה . אולם תיאור ״אידאלי״ זה מטעה מיניה וביה , ואין בו כדי לשקף את כל התמונה לאמתה . למעשה , כותרת רשימתו של פיכמן היא : ״משוררת חדשה״ ( ולא ״משורר חדש״ ) , ואילו בגוף הרשימה הוא אמנם מכנה אותה ״משורר לירי״ , ״משורר אמן״ , אבל גם משווה אותה בנקודה של חירות הביטוי לא למשוררים אחרים , כי אם ל״חברותיה המשוררות״ . ובדברו על סגולות שירתה בעיניו , התום הלירי והבינה הלירית , הוא משווה אותן לסגולות הפרוזה של דבורה בארון ולא ...  אל הספר