ולהגדיר סוגיות לדיון לקראת הפגישה הבאה . אולם בהסכמת כולנו , לאותו ' מתאם קבוצתי' לא הוקנו סמכויות ניהול מהסוג המקובל . בשל כך , ההנעה המרכזית לעשייה הייתה תחושת המחויבות לקבוצה והמשוב ( החיובי והשלילי ) של חברי הקבוצה בעניין מידת תרומתו לקבוצה של כל אחד מהחברים . היו מי שנזקקו שהקבוצה תגדיר להם במפורש במה עליהם לעסוק , והיו מי שדווקא העדיפו חופש פעולה ומרחב כדי ' להגדיל ראש ' ולפעול לעשייה בדרכים שונות . היו מי שמעקב הקבוצה אחריהם קידם את פעילותם , ולעומתם היו מי שמעקב כזה רק עורר בהם התנגדות . לעתים , חוסר האיזון בין החברים בהיקף העשייה יצר מתחים פנימיים . מטבע הדברים , החברים הפעילים יותר היו מתוסכלים מהעשייה הפחותה יותר של שאר החברים . בהיעדרם של הייררכייה ארגונית פורמלית וסמכויות ניהול , השיח שהתפתח התאפיין בכך שהחברים הפעילים ייצגו כלפי החברים המעורבים פחות את ציפיית הקבוצה מהם ' לעשות יותר ' . תחילה נעשה הדבר באופן מרומז ועדין , אך בחלוף הזמן גם באופן מפורש יותר . בהקשר של התנהלות על רקע מתחים פנימיים , נדמה לי כי בדיעבד אפשר לזהות מאפיין נוסף של קבוצתנו , והוא מיעוט השיח בקבוצה...
אל הספר