הדימוי המקצועי של הרופאים והיחס לעמיתיהם בשוק הרפואי

כאשר דנו באופיו של הדיאלוג בין החולה לרופא בפרק הראשון , עמדנו על כך כי פעמים רבות לא ראה הציבור הרחב ברופאים קבוצה המובחנת באופן ברור משאר המרפאים , ולעתים אף לעג לכישוריהם ולחמדנותם . לעומת זאת כאשר אנו קוראים בחיבוריהם השונים של שלושת בוגרי פדובה האמורים , עולה מהטקסט תחושה חזקה של עליונות מקצועית ושל השתייכות לקבוצה מובחרת . דוגמה מובהקת לכך אפשר לראות בדימויו הפיוטי של דלמדיגו , המדמה את גוף האדם לכלי נגינה ואת הרופא המלומד בעל הניסיון לנגן : לא דרכי הרופא ומעשהו כמעשה חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו 210 ולא כחרש עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו או כעושי מלאכה על האבנים , והחמר היה להם לחמר כי מעט ההפסד שיקרה מהשגגה בפעולות כאלה בעצים ובמתכות וכלי חרש אשר יבושל בו . אבל עסקו בזאת הגויה הרכה והענוגה אשר במחיגת אלוהים מתוארת כנבל וכנור רב הנימין , משולבים נבוב לוחות נקבים נקבים וחלולים חלולים 211 ערוך מאתמול ביחס חשבון ואר "מון על משפטו ישב , 212 אשר כשיגע בו ככלי דעת נמהר ונפתל ונעדר מחמת הניגון יפרוק היתרים ויסתום הנקבים ויסתור החלולים ויקלקל היחס המשובח ...  אל הספר