הרב פנחס קצנלנבויגן מספר לנו בחיבורו יש מנחילין כי בשנת , 1720 זמן קצר לאחר מותה של אשתו הראשונה מרת שרה רעכל , אירח בביתו את בעל השם יוסף איש ירושלים , " שהיה בקי בשמות הקדושים והיה יודע לעשות קפיצות הדרך , והיה בקי בחכמת היד והפרצוף " . בעל השם סיפר לו על אודות נפלאות שונות שעשה , ובעזרת חוכמת הפרצוף קבע כי הרב , שהיה אלמן טרי , יינשא בשנית במהרה ל " בת גדולים " וכי השניים יזכו לחיי רווחה . ובתוך הדברים אמר לי , שכאשר יזדמן לפעמים שהנשים כשפניות ממיתות הילדים , והוא דבר המצוי בעו " ה [ בעוונותינו הרבים ] אזי יקחו אותו ילד הניזוק וישאו אותו אל חוליות הבאר מים חיים שהוא מוקף באבנים מסביב וישפשפו החניכים של הילד הניזוק בשפת העליון של האבן חוליות הבאר עד שיצא ממנו דם , ואזי יגיע בזה נזק אל המכשפה ההיא שלא תוכל להזיק יותר . יוסף איש ירושלים הוא בעל שם אחד מני רבים המוכרים לנו ממקורות התקופה שפעלו ברחבי מרכז אירופה , מי כתושב קבע ומי כעובר אורח . עדות למספרם הרב אפשר למצוא לדוגמה בדיווחיהם של הרופא אברהם וואלך בשלהי המאה השבע עשרה ושל התאולוג הנוצרי יוהאן יעקב שודט בראשיתה של המאה השמונה ע...
אל הספר