אופיים השונה של היחסים בין החולים לרופאים בראשית העת החדשה בא לידי ביטוי בסוגיית מקומו הפיזי של החולה . בתקופה זו באירופה מרבית האנשים מעולם לא התאשפזו בבית חולים ; כאשר חלו שכבו במיטתם בביתם , ובני משפחתם סעדו אותם . מספרי הזיכרונות השונים עולה כי החולה שוכב במיטתו שלו כמעט תמיד , כלומר אינו מוכנס אל " ההקדש " , בית החולים הקהילתי . בני התקופה נהגו כך לא רק כאשר דובר בחולי קל , אלא גם כאשר דובר בחולי קשה אשר הסתיים במוות . כך לדוגמה , חיים בעלה של גליקל שכב גוסס במשך ימים במיטתו , ורופאים ומנתחים שונים ניסו לשפר את מצבו . 144 גם רבקה , בתו האהובה של פנחס קצנלנבויגן , נפטרה בעודה שוכבת במיטתה מוקפת בבני משפחתה החרדים . 145 מעמדו של בית החולים בראשית העת החדשה היה שולי . אף על פי שבתקופה זו הוקמו גם בתי חולים גדולי ממדים , שהיו בהם מאות מיטות וסגל רפואי רחב ( בעיקר בתי חולים צבאיים ( , בית החולים האירופי הממוצע הוקם בתוך מבנה מגורים סטנדרטי והיו בו חדרים מספר ומיטות יחידות . בתי חולים אלה שימשו בעיקר בתי מחסה לענייה החולים של העיר וגם אכסניה לעוברי אורח ולצליינים ( חשיבותם ומספרם של הצל...
אל הספר