בתקופה זו של פעילותו הוא נטה , כמו גרץ , לכיוון קונסרבטיבי מובהק . את עיקר חמתו שפך הס על הרפורמה שאת סידור התפילה שלה הגדיר בלעג : " מין תיאיזם פילוסופי בחרוזים ובצירוף מנגינות " . 136 ההתמקדות של הס ברפורמה דווקא , נבעה גם מן העובדה שהיא הייתה נוכחת הרבה יותר בסביבתו החברתית - תרבותית מהאורתודוכסיה החרדית , וגם משום שכדבריו , האורתודוכסים כל כך נוקשים ומסוגרים שאין עם מי לדבר . אך ללא ספק מה שבמיוחד הטריד אותו בתיקונים בדת , והעלה את חמתו , היה ביטול הרכיב הלאומי של היהדות ברפורמה המוקדמת בת זמנו . בהקשר זה , מה שמעניין במיוחד מבחינתנו הוא העובדה שהס היה המלומד הראשון הידוע לי שטען במופגן כי תנועת התיקונים בדת מושפעת מהפרוטסטנטיות ושואפת להפוך את דת ישראל לפרוטסטנטיות יהודית : " כל שאיפותיהם של מתקני - הדת שלנו בגרמניה מכוונות היו להפוך את אמונת היהדות , שהיא לאומית לא פחות משהיא הומאנית , למין נצרות שנייה ( ein zweites Christentum ) בנוסח רציונליסטי " . 137 הוא מכנה אותם במפורש " הפרוטסטנטים היהודים שלנו " unseren j dischen ) ( 138 . Protestanten הוא האשים את הרפורמה באינדיווידואליז...
אל הספר