פרק ד במרחב התרבות האסלאמי בימי-הביניים

המשמעויות המתפתחות של מילה זו בדורות הבאים הן פועל יוצא של המפגש הביניימי הגדול בין המורשת המקראית והרבנית שעמה באו מצוידים המלומדים היהודים , מחד גיסא , לבין המערכת התרבותית האסלאמית בשפה הערבית שהם פעלו בתוכה עד סוף המאה הי " ב , מאידך גיסא . הם קיבלו את המינוח העברי " דת " במשמעות החדשה שהוקנתה לו בספרות הבתר - מקראית , חיברו אותו למערכת המינוחים התיאולוגיים המקובלת באסלאם , ועשו באלה האחרונים שימוש בהסבה לתורת משה . בזמן שהשימוש במינוח " דת " אצל חז " ל היה כאמור שולי , ובדרך כלל במשמעות של מצוות ומנהגים , ולא אמונות ודעות , הרי במקורות הביניימיים הופך השימוש במינוח זה דומיננטי בהרבה , ובעקבות ההשפעה האסלאמית הוא משמש הרבה יותר במשמעות של מערכת של אמונות ודעות . רק עתה הוא חודר באופן ניכר למינוח התיאולוגי היהודי . בערבית קיימים שני מינוחים נפרדים למה שמקובל לכנות היום " דת" ( : ( religion " דין " , במשמעות של אמונה ( , ( creed , faith ו " שריעה" במשמעות של חוק או אורח חיים ( . ( religious law כפי שנמצא להלן , מלומדים יהודים רבים אמנם יעקבו אחר אבחנה זו , יתרגמו במידה לא מבוטלת של ע...  אל הספר