אין פלגי מתלונן על כך , אך מציין במפורש שהוא חזר העירה ברגל ( ולא בשל מחסור במזומנים ) , הליכה שכאמור היתה למעלה מכוחה של אמי באותו זמן . פלגי מזכיר שאנשי הגסטפו במקום הציעו להסיעו העירה בעצמם , אך הוא ויתר על כך והעדיף לחזור בהליכה . פלגי יצא בשלום מפגישתו הראשונה עם נציגי הגסטפו שנערכה בשבת ( כנראה ב 24 - ביוני 1944 ) וחזר לדירה של אמי . הוא התעקש לשהות בדירה זו אף שאמי הסבירה לו שהדירה " מסומנת " ונתונה במעקב . פלגי נשאר בדירה , כנראה בציפייה שחנה סנש תגיע אליה במועד כלשהו . לדבריו , הוא התכוון לחזור למשרדי הגסטפו כעבור יומיים כדי לפגוש את קלאגס ולקבל תעודת חסות של הגסטפו שתמנע את מעצרו בידי ההונגרים , אך לא עשה זאת בשל הפצצה שנמשכה עד שעות אחר הצהריים . לדבריו , כאשר נסתיימה ההפצצה " שוב לא היה כדאי לעלות להר השוואבים " . למרות זאת מצא פלגי זמן לרכוש חליפה חדשה , לחזור לדירה של אמי , לשנות הופעה ותחפושת - וכל זאת לפני בואם של השוטרים ההונגרים שעצרו אותו בדירה ביום שני , 26 ביוני , 1944 בשעה ארבע אחר הצהריים . בעדותה ל " יד ושם " סיפרה אמי שכאשר פגשה לראשונה את יואל פלגי , היא שאלה ...
אל הספר