שלושה נימוקים עיקריים הובאו כדי לתת הצדקה והכשר לכתיבת ההיסטוריה של העמים : ( א ) להכרת קורות העמים יש ערך בפני עצמו ; ( ב ) אפשר ללמוד גם מהניסיון ההיסטורי של העמים ; ( ג ) אמנם ההיסטוריה של עם ישראל היא יחידאית ( , ( sui generis אבל היא גם חלק מההיסטוריה הכללית , ואף משולבת בה . בהקדמות לספרים או בהערות מובלעות בגוף הטקסט נמצא אמירות מפורשות על טיבה של הדיסציפלינה ההיסטוריוגרפית או תובנות היסטוריוסופיות הנוגעות לשאלות כגון : האם תכלית ההתרחשויות העולמיות להביא לידי גאולת ישראל ? האם ההיסטוריה היהודית היא חלק לא נפרד מההיסטוריה העולמית , והאם יש למהלכי ההיסטוריה העולמית תפקיד בתולדות עם ישראל ובעיצוב היהדות ? מה מעמדו של רעיון הקדמה ) progress ) בהיסטוריה היהודית ? אילו כוחות ואילו גורמים , מלבד ההשגחה האלוהית , קובעים את ההתנהלות ההיסטורית ואת אופייה ? הסוגיות האלה נדונו בעיקר בחיבורים היסטוריוסופיים , אבל גם כתיבה היסטורית , שהתכוונה להיות יותר מכרוניקה , לא יכלה להימנע מלהעיר עליהן לפחות . ובכן , איזו תועלת יש בידיעה על קורות העולם ? אם הייתה מחלוקת בשאלת ההצדקה והתועלת בידיעת ההיס...
אל הספר