בפתח ספרו על מהות הנבואה כותב איש הרוח והפילוסוף היהודי אנדרה נהר : כמעט בלתי אפשרי להפריד בין מושג הנבואה לבין מושג הצפייה מראש . על פי התפישה המקובלת , הנביא הוא זה הצופה מראש , זה האומר מראש ... [ אבל ] חזון הנבואה אינו בהכרח קשור עם העתיד , היסוד הרגעי שבו מהווה ערך בזכות עצמו . האמירה הכלולה בו אינה בבחינת אמירה מראש , הרגע שבו מתקיים אקט האמירה הוא גם רגע העברת המסר . החזון והדיבור שבנבואה שואפים לגילוי הנסתר , אולם היסוד שהם חושפים אינו העתיד אלא דווקא ה ' מוחלט ' . הנבואה עונה על הכמיהה אל הדעת , לא ידיעת העתיד אלא ידיעת האלוהים . חיזוי העתיד הוא אפיון משמעותי של הנבואה אך לא רק : הנבואה היא גם מצב של קרבה - ואולי אף אינטימיות - בין האדם לבין האל . הגדת העתיד באה לידי ביטוי בתוכן הנבואה והיא מכוונת לעם . לעומת זאת , ידיעת אלוהים שמורה לנביא עצמו וחוויית המפגש עם האין - סוף נשארת חקוקה בליבו לאורך זמן . עבור הנביא , החוויה המיסטית איננה רק מפגש פתאומי , מיידי ולא מוזמן אלא תהליך מתמשך , רצוי ונכסף . " משוש נפשי הוא גילוי הנבואה " כותב הרב הנזיר ביומניו ( מגילת סתרים , ג - , 1 ה ...
אל הספר