דעופרי , שהמסורות הללו לא תעבורנה מאם לבת . קול צעדינו מאת רונית מטלון ( 2008 ) הוא במידה רבה רומן של פיוס עם האם . הפרספקטיבה עודנה זו של הילדה ולא של האם , אך המבט מרוכך יותר . תחושת הנטישה , גם כשהיא קיימת , מאפשרת לראות את המצוקה האמתית שממנה נובע הניכור המאפיין את יחסי האם והבת . עם כל זאת , האם בקול צעדינו היא אם נוטשת . היא לא רצתה את בתה , שכן אמה - שלה כמעט כפתה עליה את הלידה , לאחר שהפילה את התינוקות הקודמים . היא נותנת לאמה לטפל בתינוקת . סיפורה של טוני , הילדה - המספרת , מתחיל בסירוב , בנטישה ובהעברה לידיים אחרות : " היא הורידה את כולם לפני שאת באת , האמא , הורידה כמו חתולים , כי מוריס הלך . מאיפה תגדל אותם ? כשהיית את בבטן שלה גם רצתה להוריד . מספיק , היא אמרה . היה לי מספיק " ( עמ ' . ( 52 נונה היא האם החלופית : הלכתי אליה . לקחתי את עצמי וישבתי אצלה כל הלילה לפני שהלכה להוריד , עד שלוש לפנות בוקר ישבתי אצלה . [ ... ] אמרתי לה : תעשי בשבילי את התינוק הזה . תני לי אותו . הוא יביא לנו מזל , לך ולי . והיא הסכימה ( עמ ' . ( 53 קיימת כאן נטישה כפולה : האם , לוסט , נוטשת את התי...
אל הספר